(הטקסט כתוב בלשון נקבה אך מופנה לשני המינים)
"כשאת אוהבת את עצמך ליד מישהו את אוהבת אותו" (ימימה אביטל זצ"ל)
זוגיות היא אחד האתגרים המהותיים של החיים.
מי לא רוצה לעצמה שותף לחיים לחיות לצידו בשותפות, חברות, אהבה ותשוקה...?
השאיפה לגיטימית ובריאה אלא שלרוב אינה פשוטה ליישום מכיוון שכל אחת יונקת מבית הוריה מודל זוגיות כלשהו ומביאה איתה סל של חסכים מילדות עם ציפייה למצוא את האחד שישלים אותם עבורה.
מתוך כך עולות לא מעט שאלות:
האם ציפייה זו היא ריאלית?
האם זה אפשרי?
ומדוע זה כל כך מאתגר?
מניסיוני האישי והמקצועי הנחות יסוד שגויות בדבר זוגיות מנהלות את רוב בני האדם.
הנחות יסוד עליהן נבנית תמונה שלמה כיצד אמורה זוגיות להיראות...
ניתן לומר, שכשם שאנשים שונים זה מזה, כך ישנם סגנונות זוגיות שונים.
עם כל השונות, הציר המשותף הקובע אם הזוגיות היא טובה ובריאה הוא האם שני בני הזוג גדלים ומתפתחים יחדיו כישויות נפרדות בעלות מרחב זוגי משותף, שיתופי , מפרגן , תומך ואוהב.
מכאן אפשר להבין שזוגיות טובה ובריאה מאפשרת התפתחות של שני בני הזוג כל אחד לחוד וביחד.
אז מדוע זה כל כך קשה?
משום שזוגיות היא המראה החזקה ביותר לטיב הקשר שלי עם עצמי, או במילים אחרות לזוגיות הפנימית החיה בתוכי, שהרי נאמר: "זכר ונקבה ברא אותם".
בכל אחת מאתנו שוכנת אנרגיה נקבית ואנרגיה זכרית .
הזוגיות החיצונית לרוב הינה השתקפות של מערכת היחסים בין החלקים הפנימיים שבתוכי.
עד כמה אני בקשר איתם?
מה טיב מערכת היחסים שלי איתם?
האם אני דוחה, מתנגדת, נאבקת בחלקים שבתוכי?
הנטייה הטבעית היא לתבוע ולדרוש מהשני את מה שחסר לי בתוכי (חסכים מילדות), דבר שלרוב יוצר מאבקים, מתחים וכעסים רבים במערכת הזוגית.
זוגיות טובה, תומכת ואוהבת היא תוצאה של פתיחות לעצמי.
מה זה אומר פתיחות לעצמי?
זוהי היכרות מעמיקה והבנה מלאה של המערכת הפנימית שלי (המנטלית, הרגשית, הפיזית).
היכרות עם דפוסי ההתנהגות שלי בסיטואציות שונות:
האם אני נוטה להשליך ולהאשים? להיסגר? לענות מיד? לומר תמיד את המילה האחרונה? להתווכח ולהתנצח? להיות צודקת?
האם אני מצפה שהשני ינחש מה עובר עלי ללא מילים?
האם אני בתחרות ו/ או השוואה עם בן הזוג שלי?
איזה נרטיב מנהל אותי בתוך הזוגיות שלי?
הבחירה הזוגית לרוב הינה הזדמנות לפגוש את פצעי ילדותי דרך השני, להכיר אותם, להבין אותם, לחמול ולחבק על מנת להביא לריפוי ולהשלמת החסך מעברי.
בטיפול זוגי פרטני אנחנו חוקרות יחדיו את המערכת הפנימית על כל רבדיה, את החסך המרכזי שמנהל אותי ואת דפוסי ההתנהגות שלי.
אנחנו מתמקדות בצד שלי ולא בצד השני (שהרי הכול זה מראות משתקפות).
אנחנו לומדות לבחור לקחת אחריות על רגשותי ועל החוסרים שלי.
לומדות לבקש את צרכי במקום לצעוק ולדרוש אותם.
לומדות לקבל אט אט שלפעמים השני יוכל להיענות ולפעמים לא ...(גם זה תהליך).
לומדות להכיל את רגשותיי, הנעימים, הפחות נעימים והקשים.
לומדות לשהות בסיטואציות, לנשום ולהירגע אל תוך מה שיש ברגע ההווה.
משם צומח בטחון!!!
כשאני פתוחה אל עצמי, בהירה לעצמי, לוקחת אחריות על המתחולל בתוכי ולומדת לדבר את עצמי (לא כמשליכה ומאשימה)... נפתח מרחב לתקשורת וקשר.
כי רק אני יכולה לראות את עצמי כמו שאני רוצה שיראו אותי.
משם אוכל להתחיל לראות את בן הזוג כפי שהוא באמת ולא כפי שאני מצפה שיהיה...
זאת אומנות האהבה!
וכן זה אפשרי!!!